מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' אבדיסיאן ואח'

פסק דין

לפניי תביעה כספית מיום 27.12.12 ע"ס 3,248 ₪, בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

נערכה לפניי ישיבה מקדמית, שבה נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות הנהגים המעורבים.

במסגרת הישיבה שהתקיימה הושג בין הצדדים הסדר, כמפורט בפרוטוקול הדיון, על פיו, בין השאר, הסמיכוני הצדדים לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה ועל פי שיקול דעתי, ללא גבולות, ותוך מתן הנמקה קצרה ובסיסית בלבד, בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.

על סמך כל החומר שלפני, לרבות ממצאי חקירות העדים, תוך שאני נותן משקל להסכמה בין הצדדים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, אני פוסק כי לסילוק סופי ומוחלט של התביעה והסכסוך על הנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:

סך של 2,600 ₪ בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 27.12.12, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

החזר אגרת בית משפט ששולמה, בצירוף הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה, 27.12.12, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

סך של 300 ₪, בגין שכר העדים הפסוק בו חויב הצד התובע.

סך של 1,250 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, בגין שכר טרחת עורך-דין.

הנמקה קצרה ובסיסית לפסיקתי האמורה:

לאחר שמיעת עדויות הצדדים ובחינת הראיות באתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה באופן בו 80% מהאחריות יוטלו על כתפי הנתבע 1 ו-20% מהאחריות יוטלו על כתפי נהג רכב התובעת.

מצאתי להעדיף את גרסת נהג רכב התובעת על פני גרסת הנתבע 1, באשר לאופן בו התרחשה התאונה ולנסיבות היות הדלת פתוחה.

זאת מכיוון, שהן הנתבע 1 והן העדה מטעם הנתבעים העידו כי לא ראו את פתיחת הדלת וכי לא ראו שהדלת הייתה סגורה עובר לתאונה, ובכך לא יכלו לשלול את גרסת נהג רכב התובעת, ולמעשה אישרו כי טענתם בדבר פתיחתה הפתאומית של הדלת הנה בגדר השערה.

בנוסף, על אף שנגרמו נזקים לרכב הנתבעים, הנתבעים בחרו שלא לתבוע נזקים אלו מנהג רכב התובעת ו/או מהתובעת.

הנתבע 1 והעדה מטעם הנתבעים אישרו כי בעת התאונה מיהרו.

תמונות הנזק לשני הרכבים מתיישבות באותה המידה של סבירות עם גרסאות שני הצדדים ועל כן אין בהן כדי לסייע בהכרעה לכאן או לכאן.

לפיכך, אני קובע כי התובעת הוכיחה במידה ההוכחה הדרושה, שהתאונה אירעה באשמתו העיקרית של הנתבע 1, אשר מיהר בדרכו ולא שם ליבו לדרך וכתוצאה מכך לא הבחין בדלת הפתוחה של רכב התובעת.

עם זאת, מצאתי להטיל על כתפי נהג רכב התובעת אשם תורם בשיעור של 20% מהטעמים הבאים.

ראשית, רכב התובעת הנו רכב גדול, אשר מחייב זהירות מוגברת בהפעלתו.

שנית, הנהג ברכב התובעת החנה את הרכב באופן הבולט במעט לתוך הכביש ומפריע לתנועה.